אלתרמן


משורר בעירו
מאה שנה להולדתו


התערוכה פורשת תיעוד רב-שכבתי של יצירתו הענפה של נתן אלתרמן - משורר, מחזאי, מתרגם שירה ומחזות, פזמונאי, פובליציסט, בוהמיין,  איש הפלמ"ח שכרת ברית עם תנועת העבודה, הוכתר כ"מצפון המדינה", ולאחר מלחמת ששת הימים היה אחד ממייסדי התנועה למען ארץ- ישראל השלמה. אלתרמן הוא סמן, במידה מסויימת, של "רוח הזמן"; הוא משקף את ה"צייטגייסט" של האפוס הציוני.

דמותו המורכבת של המשורר מוצגת בתערוכה בהתבוננות רטרוספקטיבית ובהתבוננות עכשווית:  
כמייסד ובונה תרבות בעידן שבו נוצר הנראטיב של הישראליות - בין אמצע שנות השלושים של המאה הקודמת ועד מלחמת ששת הימים.
כגיבור תרבות עכשווי- הוא נבחר במקום ראשון במשאל "המשוררים הישראלים שאתם הכי אוהבים" באינטרנט ומצוטט עד בלי די במחוזות שונים של הווייתנו, בימי שגרה ובמהלך אירועים דרמטיים, לעיתים קרובות על ידי בעלי עמדות אידאולוגיות קוטביות.

התערוכה מתפרשת על פני מרחבים המאירים את גדולתו ורבגוניותו של האיש:
המרחב הציבורי - טורי האקטואליה המחורזים שפרסם  בעיתון "דבר", מדור הטור השביעי, ולפני כן בעיתון "הארץ", מדור רגעים. שירים אלה פירשו את האקטואליה המקומית לאורך שלושים שנה ואף עיצבו אותה. בנוסף להצגת  הטורים כפי שהם הופיעו בעיתונות, הנושאים העיקריים שבהם עסק יוצגו באמצעות עיצוב אילוסטרטיבי .
פזמונאות - הזרם השופע של שירי אלתרמן המולחנים מהווה כעין פס-קול של תולדות המקום ומקבל ייצוג הולם בתערוכה. מחזאות - מוצגים תצלומים, סקיצות, פוסטרים, תוכניות  ומאמרי ביקורת הנוגעים  במחזות שהועלו על הבמה בימי חייו - "כנרת, כנרת", "פונדק הרוחות", "אסתר המלכה" והמחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שהוא  תרגם מהמקור הגרמני וגם הוסיף לו  שירים מקוריים.
כן מוצגים קטעי וידאו של הפקות עכשוויות.
המרחב הלירי - קיימת דיכוטומיה מובהקת בין אלתרמן "הרחובי", (הגדרה של פרופ' דן מירון) ואלתרמן האישי, הסימבוליסט, החידתי.  בתערוכה מוצגות מהדורות ראשונות של ספריו הליריים כמו גם ספרי עיון  ומסות שנכתבו אודותיו. בנוסף מוקרנים קטעי וידאו  של שיריו הקנוניים בקריאתם  של אנשי תרבות אשר העמיקו ביצירתו  ( כדוגמת חיים באר, ניסים קלדרון, ירון לונדון ועוד (. מרחב זה כולל את הדיאלוג השירי הנוקב בין נתן אלתרמן ובתו, המשוררת תרצה אתר, דיאלוג שהיא המשיכה לנהל גם לאחר מותו.

הפן הביוגרפי של המשורר כולל תצוגת תצלומים מימי ילדותו בוורשה ועד סוף חייו בתל אביב: מסמכים, מכתבים בכתב ידו, ציורים, קריקטורות, פריטים אישיים- כדוגמת, מכונת הכתיבה שלו. כמו כן מתועד חוג  האנשים שסבבו אותו: הרובד המשפחתי- הוריו, אשתו השחקנית רחל מרכוס, בתו היחידה תרצה; הבוהמה התל אביבית - אהובתו, הציירת צילה בינדר, חבורת הסופרים בני דורו שהעריצה אותו, חיקתה אותו והתווכחה איתו. מנהיגי היישוב, ולבסוף, הפולמוס עם הדור החדש של משוררים שביקרו אותו בחריפות.

נתן אלתרמן אמר פעם: "אלמלא הייתי אדם, הייתי רוצה להיות רחוב". התערוכה מנסה ליצור את התחושה "הרחובית", לפעמים מוגדרת ולפעמים מרומזת, הנובעת משיריו.

 

בשיתוף מכון קיפ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב

 

אוצרת: שרה טוראל
יועץ ספרותי: פרופ' נסים קלדרון

 

מ- 14 בפברואר עד 16 ביוני 2010