אבק ודמעות - מוזיאון ארץ ישראל

אבק ודמעות
דניאל צ'צ'יק

צילום: דניאל צ'צ'יק
צילום: דניאל צ'צ'יק
חלל התערוכה אבק ודמעות. צילום: דניאל חנוך
חלל התערוכה אבק ודמעות. צילום: דניאל חנוך
צילום: דניאל צ'צ'יק
צילום: דניאל צ'צ'יק
חלל התערוכה אבק ודמעות. צילום: דניאל חנוך
חלל התערוכה אבק ודמעות. צילום: דניאל חנוך
חלל התערוכה אבק ודמעות. צילום: דניאל חנוך
חלל התערוכה אבק ודמעות. צילום: דניאל חנוך
צילום: דניאל צ'צ'יק
צילום: דניאל צ'צ'יק

מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב מארח את התערוכה אבק ודמעות של הצלם דניאל צ'צי'ק. התערוכה, באוצרותה של סופי ברזון מקאי, אמורה הייתה להיות מוצגת בגלריה בבארי, שנשרפה באירועי שבעה באוקטובר.

התערוכה אבק ודמעות נולדה מתוך דיאלוג ממושך בין האמן והאוצרת ועיון משותף בארכיון האמן, שהתגבש במשך עשור של עבודה אמנותית. העבודה המשותפת, שנמשכה מעל לשנה, אפשרה פענוח והרחבה של רעיונות ומושגי יסוד שנוכחים בעבודתיו לאורך זמן, כאדם בחייו, וגם בקריירה האמנותית שלו.

צ'צ'יק מספר סיפור מיתי כלל אנושי. הוא פורש מרחב עמוק וקדמוני של מצבי משבר וכאוס, ומאיר את הפונטציאל הגלום בהם לצמיחה ושינוי פנימיים. התערוכה שהתגבשה חודשים ארוכים לפני 7.10, מעמידה כעת מקום פיזי בעולם, לתהליך שמוכר לאנושות משכבר הימים. נדמה שהיום אנו זקוקים למרחב הזה עד מאוד. זהו מרחב ביניים מנותק מזמן או מקום, שנמצא בקשר ישיר עם מקורות קדמוניים של כוח. המסע הפנימי של צ'צ'יק הוא מסע אנושי שכולנו עוברים. מסעות וטקסי חניכה, או מעבר דרך מצבי משבר גדולים, הם מרחבים ואירועים שחוזרים על עצמם בכל התרבויות לאורך דורי דורות, והכלים לעבור בתוכם מקודדים לתוכנו ולתוך התרבות. השלבים של המעבר דרך האפלה ידועים, והאפשרות להיחלץ מתוכו עם ידע משמעותי, תבונה שנובעת משורשים קדומים, ריפוי וצמיחה פנימית, שרירה וקיימת.

אוצרת התערוכה סופי ברזון מקאי, מגלריה בארי: "אני מודה מעומק הלב למוז"א על הושטת היד האנושית והמקצועית, שאפשרה את שיתוף הפעולה בין גלריה בארי למוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל-אביב. שיתוף הפעולה הזה הוליד תערוכה נכונה וחשובה לעת הזו. בימים אלו אנו זקוקות וזקוקים למרחבים של תרבות במובנה העמוק ביותר – זו שמחברת אותנו לנביעה של כוח החיים, וליכולת שלה להפרות אדמה באפשרות לחלום וליצור. בחלל התערוכה צ'צי'ק מזמין אותנו לצעוד לצידו בתוך סיפור מסע. בעולם קשה, שבו שורדים מכוח האהבה, נפרש מסע פילוסופי, מוסרי, עמוק ומרגש, שמוגדר על ידי הרע ועל ידי הטוב שאנו מסוגלים לו. התערוכה מציעה שהייה במרחב שקט וחשוך של הרהור קדמוני וראשוני, של היפרדות מהמציאות וחיבור מחודש ליכולת לבנות עתיד אחר. העבודה על התערוכה שהחלה מפענוח וזיהוי רעיונות שנמצאים בלב עבודתו, הפכה למצב הדברים במציאות לאחר 7.10. והנה, מוצעת אפשרות לשבת בלב המרחב הזה, בליבו של המשבר, בעין הסערה, לשבת בדממה שהיא מציעה ולהיזכר יחד שיש אפשרות גם לחלום."