זכוכית אירופית מהרנסנס ועד המאה ה-19 - מוזיאון ארץ ישראל

זכוכית אירופית מהרנסנס ועד המאה ה-19 תצוגה מיוחדת בביתן הזכוכית

כלים לשתיית בירה עם סמלי אצולה, משפחה ואיגודים מקצועיים מצוירים בצבעי אמאיל, גרמניה, מאות 19-17. צילום: לאוניד פדרול
כלים לשתיית בירה עם סמלי אצולה, משפחה ואיגודים מקצועיים מצוירים בצבעי אמאיל, גרמניה, מאות 19-17. צילום: לאוניד פדרול
כוסות מזכוכית מרובבת בסגנון בידרמאייר (Biedermeier), בוהמיה, 1840 לערך. צילום: לאוניד פדרול
כוסות מזכוכית מרובבת בסגנון בידרמאייר (Biedermeier), בוהמיה, 1840 לערך. צילום: לאוניד פדרול
צלוחיות בושם מזכוכית המחקה אבן שיש (lithyalin) מיוחסות לפרידריך אגרמן (1869-1777), בוהמיה, 1835-1825. צילום: לאוניד פדרול
צלוחיות בושם מזכוכית המחקה אבן שיש (lithyalin) מיוחסות לפרידריך אגרמן (1869-1777), בוהמיה, 1835-1825. צילום: לאוניד פדרול
גביעי יין וכוס "טבעות" בסגנון "נוסח ונציה" (Façon de Venise), ספרד או ארצות השפלה, אמצע המאה ה-17. צילום: לאוניד פדרול
גביעי יין וכוס "טבעות" בסגנון "נוסח ונציה" (Façon de Venise), ספרד או ארצות השפלה, אמצע המאה ה-17. צילום: לאוניד פדרול
כלי שתייה מעוטרים בסצנות חיזור וסצנות אלגוריות בחריטה, בוהמיה ושלזיה, המאה ה-18. צילום: לאוניד פדרול
כלי שתייה מעוטרים בסצנות חיזור וסצנות אלגוריות בחריטה, בוהמיה ושלזיה, המאה ה-18. צילום: לאוניד פדרול

באולם הכניסה של ביתן הזכוכית מוצגים מבחר כלי זכוכית אירופיים מהיפים באוסף המוזיאון. אוסף הזכוכית האירופית נוסד על ידי ד"ר וולטר מוזס, מייסד המוזיאון, והועשר במהלך השנים בזכות עיזבונות משפחות שפיצר וגרבשיד, והודות לתרומות נדבנים.

כלים אלה מייצגים את המגמות והאופנות העיקריות שהתפתחו במרכזי ייצור זכוכית גדולים באירופה, כמו ונציה, ארצות השפלה, המדינות הגרמניות ובעיקר בוהמיה, במאות ה-19-17. לאחר שייצור הזכוכית האסלאמית בסוריה ומצרים ירד מגדולתו בסוף המאה ה-14, עבר מוקד הפעילות למערב. באותה העת, כשרוח הרנסנס החלה לנשב בכל תחומי האמנות והיצירה באירופה, היתה ונציה הראשונה להעניק השראה ולספק אמצעים ליצירת כלי זכוכית ברמה טכנית ואמנותית גבוהה וייחודית. סדרת המצאות מרשימות ושיפורים טכנולוגיים הולידו רעיונות, אופנות וסגנונות חדשים. אלה הביאו את אמנות הזכוכית לשיאים חדשים בעידן המהפכה התעשייתית במאה ה-19, הנחשבת לתור הזהב של תעשיית הזכוכית.

בתצוגה ניתן לראות חפצים (רובם הגדול כוסות) שהוענקו כמתנות לידה או חתונה, כלים שהוזמנו על ידי איגודים מקצועיים או יחידות צבאיות להתכנסויותיהם, כוסות לציון מאורעות היסטוריים, כוסות הנושאות שמות וסמלי משפחות ואף מעוטרות בדיוקנאות של בעליהן, וכאלה ששמשו כמזכרות ממקומות נופש, שכיות חמדה שניתנו כאות הערכה, אהבה וידידות או כאלה שנועדו לשעשע ולשמח את לב מקבליהם.

בזכות מורכבותם, יופיים, תפקידם הסמלי או ערכם הסנטימנטלי, כלים אלה ננצרו באהבה והועברו במשפחה מדור לדור. ואילו היום הם שופכים אור על מנהגים, מסורות ואורחות חיים שחלפו, ומספקים הצצה נדירה לעבר של יצירה מפוארת.

כדאי לראות

כוס מטיפוס Ranftbecher  (כוס צמיג) בסגנון בידרמאייר (Biedermeier) מיוחסת לאנטון קותגאסר (Anton Kothgasser), וינה, 1840-1820. צילום: מידד סוחובולסקי
כוס מטיפוס Ranftbecher (כוס צמיג) בסגנון בידרמאייר (Biedermeier) מיוחסת לאנטון קותגאסר (Anton Kothgasser), וינה, 1840-1820. צילום: מידד סוחובולסקי

בתצוגה נמצאת כוס היתולית מטיפוס Ranftbecher, בעברית "צמיג" המכונה כך בשל צורת התחתית המזכירה צמיג. הכוס מיוחסת לאנטון קותגאסר (Anton Kothgasser), מקורה בוינה והיא מתוארכת לשנת 1820 לערך.

על בסיס הכוס מצויר זבוב מת בסגנון ריאליסטי ובגודל אמיתי, ודפנות הכוס מעוטרות במילות השיר (בתרגום חופשי):

"הסתכל טוב ידידי על הזבוב האומלל הזה
שנמשך לנצנוץ היין בכוס שלי
הוא שקע לפני שלגם ממנו
ומצא בו את מותו
מִנַּיִן אנו לוגמים את חיינו"