545 מוזיאון ארץ ישראל

מוצגים מיוחדים בביתן הזכוכית


 I Do

ליאור וגימה, ישראל, 2015

זכוכית (עבודת מבער)

מתנת האמן

 

ליאור וגימה מגיב ביצירתו לטבע בליריות וברגישות. עבודותיו הנעות בין פיסול טבע דומם לבין מיצבים מבוימים בגודל טבעי משלבות מיומנות טכנית ייחודית עם אסתטיקה בעלת צביון עגמומי.

"I Do" , זר פרחים נבול מסמל הזדמנויות שהוחמצו, מילים שנאלמו ומעשים שלא נעשו. שורשי צמחים חשופים הבוקעים מסדק בקיר ועשבים שוטים הם הדימויים שבאמצעותם וגימה מהלל את החיים בשוליים, המנודים והדחויים, בהעריצו את נחישותם להתבטא, לצמוח ולהתקיים כנגד כל הסיכויים.

 

 

 

"ללא אומר"

גרגורי זילבר, פרויקט גמר, המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, 2014

מיצב טכניקה מעורבת (זכוכית: ניפוח, מן המוכן, בורגי מתכת, חוט מתכת)

 

גרגורי זילבר, ששאב את השראתו מיצירתו של גוסטב מיירינק, "הגולם" (1914), מתמקד בכוחו של הרִיק ובסודות הקיום הגשמי והרוחני. בניסיון ליצור משמעות באמצעות כוחו המטפורי של הגוף האנושי ולהבין את הדרכים שבהן הזכוכית מקבלת ומשמרת משמעות, הוא יצר מריונטה בגודל טבעי (גולם?), המורכבת מחלקים חלולים עשויים בניפוח מזכוכית שקופה. הדמות האילמת, נטולת חומריות, ספק מגלה ספק מסתירה, דומה למכל ריק שניתן למלאו בתכנים רוחניים ורגשיים. כוחה נמצא בשקט, בערטילאיות ובכניעה שלה - "כבושה" ו"כובשת".

 

 

 

  

 

 

מתוך הסדרה "משככי כאבים"

קטיה איזבל פילמוס, אנגליה, 2014

זכוכית קריסטל וזכוכית דיכרויק (יציקה, כתובת בהתזת חול, חומרים אורגניים, טכניקה מעורבת)

מתנת האמנית

 

ביצירתה קטיה איזבל פילמוס מנסה לחקור את הקשר בין זיכרון לבניית זהות. חלק מעבודותיה מושתתות על זיכרונות אישיים, אחרות מבקשות להפעיל את זיכרונו של הצופה, ואחרות סומכות על יכולתו של המדיום לשאת ולשמר את הזיכרון.

עבודתה  KIFTC1שייכת לסדרה "משככי כאבים" (אוסף הזכוכית המודרנית, מוזיאון טיין-את-וור, ניוקאסל על הטיין, אנגליה) המפרקת את מושג הזהות של הפרט. שם העבודה החרות על גבי הקפסולה היא ראשי התיבות Katya Izabel Filmus Time/Tissue Capsule/Culture). שמונה קפסולות עשויות זכוכית יצוקה ניצבות בתוך חריצים שנחרצו בבסיס המזכיר קופסת תרופות. כל קפסולה מורכבת משני חלקים מחוברים זה לזה: שקוף וצבעוני. החלל הנגטיבי בתוך הקפסולות עושה שימוש בעקבות של זיכרון אנושי: שיער, ציפורניים, מפה, זרדים של עץ זית, שורשים, לטקס יצוק של אפר גוף. מספר זהות ואנליזה כימית של הדם כתובים על גבי הקפסולה. כל אלה תורמים ליצירת דיוקן ייחודי של הפרט.

 

 

 

 

מתוך הסדרה "הגדוד הקדוש"

בוריס שפייזמן, ישראל, 2015

זכוכית (ניפוח, מוטות פיליגרן, חיבורי מתכת)

  

העבודה מעלה מן האוב את "הגדוד הקדוש" של תבאי -  כוח העילית של צבא המדינה היוונית תבאי, ששם קץ לשליטת ספרטה ביוון העתיקה במאה ה-4 לפנה"ס. ייחודו בהיותו מורכב מ-150 זוגות של גברים נאהבים. "צבא נאהבים" נחשב ביוון העתיקה מופת לגבורה המונעת על-ידי יחסים הומו-ארוטיים חזקים.

חלקי שריון העשויים זכוכית מפוזרים, מנותקים, חסרי חיים, מעין קליפות חלולות ושבריריות - מצויים בין מציאות לבדיה. שילוב הזכוכית השקופה עם דגמי פיליגרן (עיטור נשי סטריאוטיפי) מעורר תהייה. באמצעות הטמעת אסתטיקה נשית בנושא לכאורה גברי, שפייזמן מעלה שאלות על תפקידים סטריאוטיפיים נשיים וגבריים כשהוא יוצר הקשרים היסטוריים-תרבותיים.