אודסה - תל-אביב


"גרביים וסנדלים", כשם אחד מתצלומי התערוכה, הם סימן היכר מובהק של עולים חדשים בישראל.  דבר לא ישכנע אותם להסיר את הגרביים ובוודאי שלא את הסנדלים - גם לא 40 מעלות בצל.

 

שלושה אמנים - יורי ליידרמן (אודיסאי, הגר כיום בברלין), קסניה סובה ואנג׳ליקה שר (יוצאות חבר העמים, הגרות ועובדות בישראל) - נפגשים בתערוכה משותפת כדי  להוכיח שאין בגלובליזציה מתפשטת, במפה דמוגרפית משתנה או באקלים אחר כדי למחוק את תבנית נוף המולדת. למרות הריחוק הגיאוגרפי והפרשי הגילים, נוצר איחוד בחסותו של הדגל התרבותי, הכולל תערובת של סמלים, מיתוסים ואלגוריות, שפה והומור, ספרות ותיאטרון, אוכל, צבעים, מרקמים וריחות.

עבודות דוגמת "כיפה אדומה" ו"דירה חדשה" של סובה ו"מתכון לכיבוד" ו"גרביים וסנדלים" של שר נוצרו במיוחד  לפסטיבל "אודסה תל-אביב". סובה, המכנה עצמה "רוסייה ים-תיכונית", לוקחת מאפיינים חיצוניים של הזהות הרוסית ומגחיכה אותם בהומור עצמי, המתמיר את החולשה בכוח. הקולאז' של שר עשוי אוסף סמלי זהות רוסית, כפי שאלה נחקקו בתודעתה של עולה חדשה-ותיקה. החפצים ספק עומדים ספק תלויים, כמו מדליות על חזותיהם של ותיקי מלחמת-העולם השנייה. ואילו ליידרמן - מהאמנים העכשוויים החשובים ילידי אודסה - עוסק בזהות יהודית-אודסית, המנהלת דו-שיח מתמשך עם תולדות האמנות. 

 

אודסה, עיר "הדרום הפרוע" של רוסיה, הייתה ליהודים מרכז של חירות פיזית ורוחנית, שפע ורווחה, לימוד וחינוך. בה צמחה ושגשגה אליטה אינטלקטואלית של מורים, אנשי ציבור וסופרים, שאימצו את רוח ההשכלה ובעקבותיה את רוח הלאומיות היהודית המודרנית. אלה היו מהגרים מרחבי אוקראינה, רוסיה הלבנה וליטא. כאן נוסדו התיאטרון היהודי הראשון, מרכז של סופרי יידיש ורוסית ותנועת "חיבת ציון" שהפכה את אודסה לחוליה מקשרת בין רוסיה לארץ-ישראל. במקביל למאמצי ההשתלבות בחברה החדשה, ניסו רבים מהעולים לשעתק את אודסה בישראל, אך ללא הצלחה. אודסה אינה ניתנת לשחזור מחוץ לזמנה ולמקומה.  

 

אוצרת: אנג'ליקה שר

עד 28 באוקטובר 2017

 

 

שיח גלריה עם האוצרת אנג'ליקה שר והאמנית קסניה סובה

ביום שלישי 24 באוקטובר בשעה 18:30

כלול במחיר הכניסה למוזיאון