חממת שנקר לבדים חכמים: קצוות פרומים


 

חממת שנקר מתארחת בקומה השנייה של גלריית המגדל

 

במסגרת הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב 2020, הוזמנו גופים אקדמיים להשתמש במגדל התצפית (הקומה השנייה של גלריית המגדל) כבמעבדת מחקר. CIRTex, המרכז ע"ש בלומנטל לחקר טקסטיל בשנקר, מתארח בימים אלה בחלל המעבדה ומציג בו את התערוכה "קצוות פרומים" הכוללת שימוש ב"חומרים חכמים", מיצג אריגה בהשתתפות שש מעצבות טקסטיל, עבודות וידאו המציגות בדים וירטואליים ועבודות שונות המתייחסות לשאלות הבוערות על קיימות בעולם האופנה.   

 

אוצרות: איילת כרמון, יעל מוריה

אוצר משנה: עופר אסף

 

העתיד כבר כאן - במוז"א

 

CIRTex, המרכז ע"ש בלומנטל לחקר טקסטיל בשנקר, נוסד לפני חמש שנים וחצי, הודות לתרומה של דיוויד וברברה בלומנטל, ומטרתו לקדם את חקר הטקסטיל בישראל. המחקרים ב־CIRTex, מתאפיינים בחיבור בין מחקר אקדמי ליישום תעשייתי, והם נעים בין עיצוב, מדע והנדסה. CIRTex עובד בשיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים שונים ועם גורמים בתעשייה: משרד הבטחון, רפאל תעשיות לחימה מתקדמות בע"מ, רשות החדשנות ועם מספר סטרטאפים. גורמים אלה בתעשייה משתמשים בפתרונות וביישומים אשר מפותחים בשנקר. הפעילות ב־CIRTex כוללת עבודה עם טכניקות ייצור מתקדמות, פיתוח של "חומרים חכמים", חיפוש אחר יישומים חדשים לטקסטיל, ותיעוד ההשפעות האקולוגיות על התחום.

 

 

 

 

 

כשם שהמעבדה בשנקר מהווה זירת מחקר בתחומי המדעים או הנדסה, כך חלל הגלרייה בביאנלה משמש עבור אנשי CIRTex כזירה להתנסות בעולמות העיצוביים והאומנותיים, כפי שמסבירה איילת כרמון, מנהלת CIRTex ואוצרת התערוכה (יחד עם יעל מוריה, אוצר משנה: עופר אסף):

 

"אנחנו לוקחים גרעין, גילוי של חומר חדש או טכניקה חדשה מהמחקרים של CIRTex, משחררים אותם בגלרייה ומתחברים לצד הפואטי או החופשי של ההמצאה. אם יש טכניקה שפיתחנו עבור יישום ספציפי, והיא קיימת עבורנו, עכשיו במרחב של הגלריה אנחנו שואלים מה עוד אפשר לעשות עם זה - ללא מגבלות של לקוח או של הגוף שהזמין מאתנו את הפיתוח או ללא המגבלות של היישום שפיתחנו [...]

 

"רצינו לראות איזו אינטראקציה אפשר ליצור עם קהל", מציינת כרמון, "בעיקר מתוך מוטיבציה להראות את העושר של עולם הטקסטיל, את המנעד שלו. הגלריה נוגעת מהמקומות הווירטואליים־דיגיטליים ועד לחומרים במובנם החומרי. מעבודת וידאו שבה הבד הוא יישות וירטואלית (אך עדיין בד) ועד לבד שמוטמע בתוך בטון. שם התערוכה "קצוות פרומים" מתייחס לעבודה שכמעט כל מחקר שמוצג בה לא הגיע עדיין למיצוי שלו. אפשר להמשיך אותו, ולרבים מהמחקרים שמוצגים כבר יש גרסאות נוספות."

 

 

 

מיצג נול

חמש מעצבות טקסטיל, בוגרות המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, יארגו בזו אחר זו על נול שמוצב במרכז החלל ואשר הובא אליו במיוחד משנקר. שם העבודה (Ligamenta) מתייחס למונח אנטומי - רצועות שמחברות בין עצמות במפרקים ומאופיינות ברקמת חיבור צפופה ומאורגנת כמו אריג - ומרמז על הצורניות שלה ועל התהוותה של העבודה לאורך התקופה שבה התערוכה מוצגת, ממש כגוף חי. כל אחת מהמעצבות מתחילה לארוג משארית שהוכנה לה על ידי מי שארגה לפניה, והיא יוצרת שארית עבור מי שתמשיך אחריה. המיצג מתועד בזמן אמת על ידי מצלמה שמקרינה את מעשה האריגה האינטימי מול נול האריגה, על הקיר האחורי, החשוף למבקרים. מעצבות: נטע גטה, עדי גרידיש, תמר דגני, לי קדרון, גילי שחר.  

 

 

 

     

מיצג נול, צילום: תומר אפלבאום

 

 

 

חומרים חכמים  

"חומרים חכמים הם אלה שמרחיבים את המנעד של יכולת התגובה שלהם לסביבה. זאת אומרת הם חשים את מה שיש בסביבה ויודעים להגיב לזה. בנוסף יש להם יכולת לעשות את זה באופן הפיך. למשל חומר יצבע בצבע מסוים, יחזור לצבע המקורי שלו, ואז יצבע שוב. המערכת תחוש שינויים באמצעות חיישנים שמבוססים על חומרים אלקטרוניים, סינתטיים, בילוגים־סינתטיים. יש כל מיני דרכים". איילת כרמון

 

כך למשל בעבודה זריחה טקסטילית II, 2020, (מעצבות: איילת כרמון, מירב פרץ, אורי טופז וזוהר מסקה-פרה, אריגה: עמית אל-עד) חיישן שמחובר לעבודה מחמם חוט, כשהחוט מתחמם הצבעים באריג משתנים. או העבודה אשליית צבע דיגיטלית, 2020, שהיא למעשה אריג העשוי כולו משלושה סלילי חוט בלבד, תוך שימוש בטכנולוגיה המאפשרת הדפסה דיגיטלית משתנה לאורך החוט, כך שכל חוט מכיל מעברי צבע רבים ויצירה של דגמים מקודדים לאורך סליל של חוט.

 

"העבודה מסמנת תשתית. כרגע הם מדפיסים צבע, אבל בעתיד אולי הם ידפיסו תכונה. למשל היכולת להגיב לשינוי בטמפרטורה, או להגיב לנוכחות של רעלים, גזים, וירוסים, זיהום אויר. אולי בעתיד הבגד שלי יחוש שיש וירוס והוא יגיב לזה בכך שהוא ישנה את הצבע שלו, או ייתן התראה לטלפון  שלי. היכולת להתממשק אל הבד פותחת המון אפשרויות עתידיות". 

 

 

חומרים חכמים, כשהחיישן מתחמם הצבעים באריג משתנים. צילום: תומר אפלבאום

 

 

 

חומרים מרוכבים

האנושות שואפת ליצור חומרים חדשים בעלי תכונות משופרות כגון חומרים שהם פחות יקרים, קלים יותר או חזקים יותר מחומרים מסורתיים. אחת הגישות הנפוצות לייצור חומר חדש היא על ידי צירוף מספר חומרים בעלי תכונות כימיות או פיזיקליות שונות, שכאשר ממזגים ביניהם יחד הם יוצרים חומר חדש, בעל מאפיינים חדשים שאינם חלק מהתכונות של הרכיבים הבודדים המרכיבים אותו. בהקשר זה טקסטיל משמש לעיתים קרובות כרכיב משריין, המעניק צורה וחוזק לחומרים אלה הנקראים חומרים מרוכבים. כמה מהעבודות המוצגות בגלריה בוחנות כיצד טקסטיל מתנהג בחיבור עם חומרים פלסטיים כמו בטון וקרמיקה.

 

 

בטון, קרמיקה וטקסטיל. צילום: תומר אפלבאום

 

 

 

טקסטיל וקיימות

מספר עבודות בתערוכה מתייחסות לשאלות של קייימות. בעבודה סימטריה של אובייקטים חלולים, (ריאן פורתי), שמתייחסת לבניית מכונה לייצור אלמנטים חלולים מבטון משוריין בסיבים, המוטיבציה לשימוש בחומרים טקסטיליים בבטון נובעת מהרצון להפחית בחומר הבטון, להכניס "קלות", וזאת מתוך שאיפות אקולוגיות.

הפרויקט PHY_GITAL (אליסון מוריי) שמוצג בשתי עבודות וידאו, מציג סדרת ניסויים בתוכנת CLO (תוכנת תלת־ממד המשמשת לעיצוב והדמיה של פרטי אופנה) שבה נבחר בד דיגיטלי בעל זמן עיבוד וגודל קובץ הנמוכים ביותר. במהלך הניסויים נערכו מדידות על מנת לזהות את מידת השפעתו של כל בד על שימוש בחשמל, ייצור פסולת אלקטרונית, וגודל האחסון במאגרי נתונים. זאת במטרה להגדיר את התווית הסביבתית החדשה לאופנה דיגיטלית בת קיימא.

 

 

פרויקט PHY_GITAL, אליסון מוריי, אופנה דיגיטלית בת קיימא

 

 

משתתפים: עמית אל-עד | אמה מרגריטה ארנסט | דנה בן שלום | ניר גולדין | נטע גטה | עדי גרידיש | תמר דגני |  הדס הימלשיין | אופיר זמודזיאק | אורי טופז | רוני יחזקאל | אליסון מוריי | זהר מסקה-פרה | ריאן פורתי | מירב פרץ | לי קדרון | שרה קוסטיק | גילי שחר | סטודנטים מהמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר