נוכחים נפקדים

"המשוטט עינו פועלת כמו מצלמה, סופגת רשמים ותמונות, הצמצם פתוח, קולט, רושם, לא חושב, כמו עין שמביטה בעצמה... "

מתוך: ולטר בנימין, המשוטט, תרגום לעברית: דוד זינגר, הוצאת הקבוץ המאוחד, תל-אביב, 1992

השיטוט נמצא בבסיס המסע שאליו יצאה הצלמת כרמלה קיט בעודה תרה אחר מבנים שננטשו ברחבי הארץ ונותרו עומדים שוממים, נוכחים נפקדים, אנדרטאות לחיים שהיו.

כשהיא ממפה את הארץ לאורכה ולרוחבה, קיט מצלמת עקבות וסימני דרך בהיסטוריה של המדינה: מקלטים על כביש ים המלח, אמפיתיאטרון ברוחמה, בקיבוץ שפיים וגם ברמת גן, בתי הבראה בביתן אהרון ובאשקלון, מחצבה במבשרת ציון, בונקרים בשיפולי הרי ירושלים, בסיס צבאי בבית דגן ועוד.

הנוף הישראלי המוּכּר שסובב את המבנים הנטושים ופורץ אליהם מכל עבר, משמעותי בעבודותיה של קיט לא פחות מהמבנים עצמם.

הבחירה לצלם בשחור/לבן מאפשרת לדמיין ביתר קלות את החיים שהיו במבנים אלה בעבר ומרחיקה את הצופים מעט ממצבם בהווה. קיט מבקשת שנקשיב למה שהיה שם, שנחוש את דופק החיים שרחשו במבנים האלה, רגע לפני שייעלמו מכאן כליל.     

זהו מעין רקוויאם, תפילת אשכבה למבנים, לתקופה, למקום, למה שהיה.

אוצרת: כנרת פלטי

עד 30 ביולי 2016