חדש באוסף: תרומת אוסף טננבוים לביתן הזכוכית

ב-3 באוקטובר 2023, התקבלה תרומה משמעותית וחשובה של כ-75 פריטי זכוכית ייחודיים מאוסף ע"ש רבקה וצבי טננבוים לזכר בנם, החלילן ידין טננבוים שנפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו בן 19.

הפריטים נאספו על ידי רבקה (לבית סלומון) וצבי טננבוים ז"ל במשך שישה עשורים, ורבים מהם הוצגו בעבר בתערוכות שנערכו בביתן הזכוכית, דוגמת "פיתוי שקוף, בקבוקי בושם אירופיים (1950-1750)" בשנת 2003 ו"כוסות משכרות, כלי שתייה אירופיים 1970-1700" בשנת 2005.

התרומה התקבלה כמתנה מאת ביתם, ד"ר אלה טננבוים-קורן לזכר הוריה ואחיה, והיא מצטרפת לתרומות קודמות של פריטי יודאיקה שניתנו במהלך השנים לאוסף ביתן האתנוגרפיה והפולקלור של מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. זכרו של ידין טננבוים מונצח באמצעות אוסף טננבוים גם במוזיאון ישראל וביד ושם בירושלים, במוזיאון היהודי בניו יורק, במוזיאון היהודי בברלין, ובמוזיאונים מובילים נוספים בעולם.

הפרספקטיבה ההיסטורית הייחודית של אוסף ביתן הזכוכית משקפת את מטרת המוזיאון לשמר ולתעד את האבולוציה של אמנות הזכוכית, ולתת ביטוי למגוון המבעים האמנותיים ולמשמעות התרבותית של חומר מרתק זה לאורך הדורות. הפריטים שנתרמו מהווים תוספת משמעותית לאוסף הזכוכית ההיסטורית של מוז"א, ומסייעים לנו לספר את סיפורה של הזכוכית על כל גווניה ומופעיה. הם מייצגים מגוון סגנונות עיצוב ועיטור שמקורם בארצות אירופה (צרפת, צ'כיה, אוסטריה, גרמניה, שוודיה ופינלנד), וביניהם אף מספר כלים מארצות הברית המתוארכים החל מן המאה ה-19 ועד לשנות השבעים של המאה ה-20.

מבין הפריטים היפים ביותר – מערכת לשתיית ליקר בסגנון ארט דקו (Art déco), מתוצרת מפעל הזכוכית היוקרתי של האחים דום (Daum Frères) שבעיר ננסי, צרפת, משנות העשרים של המאה ה-20; אגרטל מזכוכית ססגונית מתוך הסדרה אאורן (Aurene) בעיצובו של פרדריק קרדר (Frederick Carder) מייסד מפעל הזכוכית סטיובן (Steuben) בקורנינג, ניו יורק; פריטים בסגנון הוינר וורקשטטה (Wiener Werkstätte) סדנת עיצוב וינאית שנוסדה ב-1903; אגרטל פיסולי מזכוכית מורנו מתוך הסדרה מוניוני (A Mugnoni) משנות ה-40 של המאה ה-20 בעיצובו של ארקולה ברווויה (Ercole Barovier) הבעלים והמנהל האמנותי של מפעל הזכוכית היוקרתי ברווויה את טוזו (Barovier & Toso) במורנו, ונציה; וקבוצת כלים מתקופת השפל הגדול בארצות הברית (Depression glass) מ"זכוכית אורניום" בעלי גוון ירוק זרחני – הראשונים מסגנון זה שנכנסו לאוסף הביתן.

ידין טננבוים (1973-1954)

ידין, דור שביעי לרב אברהם שלמה זלמן צורף, נולד וגדל בצהלה. בהיותו בן 11 החל ללמוד נגינה בחליל צד כתלמידו של ד"ר אורי טפליץ. ידין זכה במלגות מטעם קרן שרת ובפרסים מטעם הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. עם גיוסו לצה"ל הוצע לו לשרת במסגרת תזמורת צה"ל, אך הוא בחר להתנדב לשירות קרבי. ב-6 באוקטובר 1973, בוקר יום הכיפורים, יצאו ידין וחבריו בשלושה טנקים אל עבר קו המים של תעלת סואץ. בהגיעם ראשונים אל גדות התעלה, הוטל עליהם לעצור כוחות מצריים שהצליחו לחדור דרך פרצה. בחצות הלילה דמם הטנק שבו שימש ידין כתותחן, ליד הסוללה שמול הפרצה. הצוות החליט להישאר בטנק ולנסות להילחם בצריח בלבד. בקרב זה נהרג ידין. לאחר מותו הוענק לו "עיטור המופת" על אומץ ליבו ומסירותו. ידין, שהוכרז תחילה כנעדר, הובא לקבורה באוקטובר 1974. בן 19 היה בנופלו.

על אף שנפל בגיל צעיר, ידין השאיר אחריו עיזבון מוסיקלי עשיר. קטעי מוזיקה בביצועו התפרסמו לאחר מותו בתקליט "החליל שלא נדם – קטעים לחליל בביצוע ידין טננבוים". המלחין והמנצח לאונרד ברנשטיין כתב את היצירה "חליל" לזכרו, לאחר ששמע על סיפורו: "יצירה זו מוקדשת לרוחו של ידין ואחיו שנפלו. מעולם לא הכרתי את ידין טננבוים, אולם אני מיטיב להכיר את רוחו". היצירה "חליל" (נוקטורנו לחליל סולו, לתזמורת כלי קשת וכלי נשיפה) נוגנה לראשונה על במה במאי 1981 בתל אביב ובירושלים, בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין ובביצוע החלילן ז'אן-פייר רמפל והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. מאז, נוגנה היצירה עשרות פעמים ברחבי העולם, על ידי מיטב התזמורות וטובי החלילנים.