מן הפנים, 2020, אריאלה אברהמסון

מה

אבנית ורודה, זיגוג שקוף וזיגוג שחור; עבודת אובניים, בניית יד

מי

אריאלה אברהמסון, ילידת 1972

למה

יד פזיזה ניתחה, חתכה וביתרה את הכלי המושלם והמוגמר. הכלי היציב, שהיה בעל תפקיד וגדר, נפרס, נהפך וחובר חזרה, כך שהחוץ והפנים החליפו תפקידים. הכלי החדש – כמו מורכב מטלאים, מגושם וחסר יציבות – הוא כעת בעל תפקוד לקוי וחסר תועלת.

"כעשרים שנה שהקדרות היא הבסיס לעבודתי. לאחר העבודה על הגלגל ויצירת הכלי, אני לוקחת את התוצר השלם של הטכניקה המסורתית ומבצעת עליו מניפולציות טכניות. כך אני מפשיטה מהכלי את המשמעות שלו, והופכת אותו למשהו חדש עם אמירה ייחודית, משהו שלי. מרתק אותי המבט הפנימי. חשיפת הפנים והוצאתו החוצה. המושלם והאוטופי מול המציאות. תדמית מול אמת פנימית.

אני חושפת את תכונות החומר ומאפשרת להן לבוא לידי ביטוי באובייקטים שאני יוצרת, תוך שאני נשענת על העובדה כי בניגוד לחומרים אחרים, החומר הקרמי כמעט ולא עבר עיבוד וניתן להעתיק באמצעותו כמעט כל צורה וחומר.

מכיוון שהחומר חי ומשנה את אופיו מרגע לרגע – מרך, גמיש ורטוב עד לקשה, יציב ויבש – יש זמן נתון בו ניתן לעבוד. ברגע שהתחלתי את המניפולציה בנפח שיצרתי על הגלגל – אין דרך חזרה ולא ניתן לעצור. אני על זמן שאול. ולעתים בתוך הזמן הזה אני אף נאלצת להשתהות כי החומר רך מידי וצונח אך אם אחכה יותר מידי הוא יישבר תחת ידי.

יחסי אל החומר מסתכם ביראה, הערכה, פליאה והשתאות אל מול הרצון לשלוט, להכניע, לקבע. האמביוולנטיות שבהנאה הרגעית משליטה ופעולה, אל מול הרצון להיזכר בקדום ובטבעי – להתבונן ורק להיות".

אריאלה אברהמסון

איפה

העבודה מוצגת במרכז רוטשילד, הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב, מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.