מרגריטה, בעקבות ולאסקז, 2018-2016, נורית גור לביא (קרני)

מה

חומר שחור 0.5 PRNF, פיגמנטים; בניית יד

מי

נורית גור לביא (קרני), ילידת 1952

למה

"בשנים 2018-2016 פיסלתי בחומר שחור פסלי נסיכות בעקבות ציורי האינפנטות של ולאסקז, הלאס מאנינס (Las Maninas 1656) . אני מנסה בכל פעם מחדש להיכנס בשער הענק של הציור. בכל תהליך העבודה החזקתי ברפרודוקציה מספרון ישן שמצאתי על מדף הספרייה. לא פיסלתי מן הדמיון ולא עפ"י מודל קודם. כל פסל היה ניסיון להעברת פרטי הציור לחומר עם פרשנות שלי לפרטי הציור.

ולאסקז (Velasquez) בן המאה ה-17, היה צייר המלך. ציוריו היו למופת ולסימן דרך מהרגע שצוירו. הציור לאס מאנינס הפך למיתוס – רבות נכתב על הציור הענק הזה, שמעבר להיותו ציור מופלא יש בו נגיעה בחיים שבתוך הארמון, עם היופי והאגואיזם והכיעור והתככים והכל בכפיפה אחת. האמן מביא באופן יוצא דופן ובהמחשה מרתקת את השיח, המתח והדרמה ולא מוציא את עצמו משם. משחקי המראות נתנו בו מימד אינסופי, הציור נהיה סמל ומודל לגאונות ומורכבות, מצג על מצג על מצג, והשפיע מאד על אמנים שהגיבו אליו.

המפגש האישי שלי עם הציור היה כילדה קטנה שהתבוננה בספר שהורי קיבלו בשנת 1945 ליום נישואיהם. ספר עם כריכת בד אפורה ובלוחית נחושת מוצמדת, חרוטה ההקדשה. ציור האינפנטה בשחור-לבן ריתק אותי כילדה כבחבלי קסם. סיקרן, הפחיד ומשך.

המפגש שלי האמן היפני טאקמורי (Takamori) פתח עבורי את השער שאולי כבר היה פתוח. האמן היפני-אמריקאי סיפר על התהליך שגרם לו לפסל דמויות שגדל עליהן ביפן, מתוך רפרודוקציות של אמנות מערבית .הוא נתן לי את האומץ, למרות היותי ציירת, לשחק ולנסות ליצור בחומר את הנסיכות המצוירות. התחלתי באינפנטה עצמה ובמשרתות ועברתי אל הנסיכה "מריאנה מאוסטריה (Queen Mariana of Austria) שהמשכתי לקרוא לה מרגריטה.

פיסלתי בחומר PRNF 0.5 שהוא שחור, גס ,מחוספס, דביק ואקספרסיבי – ההיפך הגמור מציור השמן גדול המימדים, מהשלמות המוחלטת המלכותית, הפורמלית, עטורת המלמלות של הנסיכה המצוירת. עבדתי מתוך חופש מוחלט אך נאמנה ומגיבה לדמות המצוירת שהייתה כל הזמן מולי ברפרודוקציה דהויה".

איפה

העבודה מוצגת במרכז רוטשילד, הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב, מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.