במרחבים הפתוחים של המוזיאון ובמגדל התצפית מוצגות עבודות בעלות אופי מיצבי, פיסולי או אדריכלי. כל אחת מהן מייצרת סביבה. העבודות מתייחסות לתפקיד היוצרים והיוצרות כאל כוח מיטיב, אקטיבי שנוקט עמדה ביחס לעולם ולעתיד הישרדותי, בר קיימא, שוויוני, אמפתי וסולידרי. הן עוסקות במגוון נושאים: סביבות מחייה, מנוחה או התכנסות; עבודות הנוגעות במחקר, במדע, בטבע ובמגוון הביולוגי; עבודות שמשתנות לאורך הזמן וכאלה שעוסקות בסאונד, באור ובתנועה.
תומר ספיר, אוצר עבודות החוץ
במהלך המאה ה־19 שרידים של פסלי ענק עתיקים הוצגו לקהל הרחב, עוררו בצופים הערצה וגעגוע לעבר המפואר של האנושות. אוזימנדיאס, הסונטה המפורסמת של המשורר פרסי ביש שלי, מתארת את מה שנותר מפסל אדיר ממדים של רעמסס השני – רגליים עומדות בחול. סשה סרבר ממשיך את מחקרו על פסלים עתיקים, סמלים תרבותיים וארכאולוגיים, שיוכם והקנייתם, ועל האופן שבו העתקת נכסי תרבות מהמקום שבו נוצרו למוזיאון או לפארק ארכאולוגי מלאכותי משנה את יחס הצופה אליהם.
ה"איים הוורודים" נוצרו כאדוה לטלטלה שיצרה מגיפת הקורונה. רינת יצחק ואלון שיקאר מציעים דרך מיטיבה לאחות את שברי התקופה באמצעות פיסול מרחבי המניע מפגש ואינטראקציה ומעודד חזרה חושית אל הקשר האנושי. צורתה של העבודה נולדה מתוך רשתות נוירונים שמורכבות מיחידות בודדות והיא פועלת עצמאית אך מסונכרנת כגוף אחד שלם. המשטח האמורפי מצופה טיח עשוי מאדמה מקומית ומיושם בשיטה מזרח תיכונית מסורתית, ומשמש כבסיס צבעוני לפעילויות מגוונות.
עבודה מותאמת מקום, מעין הצעה אדריכלית, שנוצרה עלי ידי איוטה עבור חצר הלחם. העבודה מוצבת במרכז הגורן, אתר ששימש משחר ההיסטוריה לעריכת טקסים ולהתכנסות חברתית. שלד האוהל שלעתים משמש כמחסה, כמקום מגורים וכמסתור, מתחבר בעבודה זו ליריעות טקסטיל סרוגות בעבודת יד שמקיפות את העבודה. היריעות מורכבות ממודול עשוי בטכניקת סריגה מסורתית, "ריבועי סבתא", שנסרגו משאריות חוטים, גם במהלך שהייה בדרכים ולכן נחשבו למאפיין נוודי. המודול המחורר משמש כאבן בניין עם איכויות של משרביה החוצצת בעדינות בין החוץ לפנים.
עץ רכון, כמעט ונוגע ברצפת הפסיפס, שריד כנסייה, מהמאה השישית לספירה. משה רואס מתעניין ביחסים בין הפסיפס מהעבר הרחוק, ובין העץ ששורשיו נטועים בהווה וכיוון צמיחתו כלפי מטה, במקום כלפי מעלה. הוא מתערב באותו רגע מפגש עדין באמצעות אובייקט דמוי ערסל עשוי עצים, רשתות, מתכות ובדים – מעין מקום מבודד ומגונן שמאפשר הישרדות או מנוחה. הפסל תלוי באוויר, כאשר צד אחד שלו מחובר לעץ ונוגע בעדינות ברצפת הפסיפס, נכנע לכוח הכבידה.
גליה הילי פסטרנק מתבוננת על גופה החי ככלוא בתוך כד ומגוללת על פניו את סיפורה של אישה, אם ויוצרת בת דמותה. ישות שחייה נחלקים לעונות פנימיות ועמוקות, הישרדותיות ויצריות. היא מתבוננת בפרק זמן מעגלי, ומאפיינת אותה בעבודה 365 ימים, בשתים עשרה איכויות, הלכי רוח, מצבי תודעה, גוף, רוח ונפש, שמסופרים בציור פולקלוריסטי עכשווי. על פניו של הכד, המכל הקדוש, מצוירים סיפורי מסורת ותרבות עכשוויים והם מתארים את פחדיה הגדולים ואת תשוקותיה של האמנית: הפחד להיות שקופה, להיכלא, להינטש ומנגד ההשתוקקות לאהבה, לאמון, להכרה ולריפוי בעולם שמערבל ובולע את בנותיו חיים, וכולא אותן בתוך כד.
העבודה נוצרה בהשראת גולם כסוף של פרפר שחי ביער האמזונס. המעטה של הגולם דמוי מראה והוא מאפשר לו הסוואה והגנה בשלב פגיע של השתנות. נובויה ימגוצ'י מאמין כי אנו חיים בעידן של טרנספורמציה לעבר דרגה גבוהה יותר של תודעה וכי העתיד שלנו מתהווה על ידי תודעה אנושית קולקטיבית. העבודה מייצרת מרחב חווייתי לטרנספורמציה תודעתית. בניגוד למתכת המבהיקה, עם הכניסה פנימה המבקר עטוף בסיבים, בדומה לחוויה תוך גופית. הפסל מכיל עבודת סאונד שהיוצר הקליט בצפון יפן, ובה מופיע קולו של חרק ההיגורשי אשר נשמע בטבע בפרק זמן קצר, מסוף הקיץ ועד לסתיו – מעט לפני הזריחה כשהאור עדיין עמום ומיד לאחר השקיעה. זהו צליל מדיטטיבי שקט המהדהד בתוך העבודה, לאורך כל שעות היום ולאורך כל תקופת הביאנלה.
מיצב מוזיקלי־חזותי שכולל כ־30 רובוטים, בובות ופסלים קינטיים מנגנים על כלי נגינה מקוריים ומסורתיים. יניב שנצר יוצר את הרובוטים מחומרים ממוחזרים, "ענתיקות", חלקי רהיטים, מנועים ומכונות שנאספו והורכבו מחדש. מראה הדמויות, כלי הנגינה והמוזיקה, מושפעים מסגנונות עיצוב ומתרבויות ומסורות עתיקות. הצבת העבודה מאזכרת טקס שבמהלכו הרובוטים והאלמנטים השונים בחלל פועלים ומפעילים את כלי הנגינה, כלי מיתר וכלי הקשה, שיוצרים בהתאמה שכבות ותבניות קצב, מלודיות והרמוניות. בתוך מערכת הרובוטים וכלי הנגינה, מותקנות מערכת קול שמשמיעה קטעים קוליים ותאורה ייעודית.
ההשראה לעבודה זו נוצרה כשהאני ח'טיב עסק בריתוך פלדה, וברגע מסוים הרים את עיניו והתבונן בשמש מבעד לזכוכית המגנה על העיניים מפני קרינת הריתוך. פעולה זו העלתה אצלו שאלות רבות על ה"מקום" המסנוור והבלתי חדיר. אלה הובילו אותו ליצור מעין מבנה משובץ בזכוכית, אשר מזמין אותנו להישיר מבט למעלה, אל השמש. העבודה בוחנת את הגלוי והנסתר ואת המחסום שמפריד ביניהם. חטיב, שגדל בחברה דרוזית שמרנית המאופיינת באיסורים והגבלות, מייצר כניסה למרחב אישי אחר, כזה שמאפשר לנו להטיל ספק ולהתבונן במציאות בדרכים חדשות.
על רקע המשבר הסביבתי העולמי, תפקיד שדה העיצוב בתקופת האנתרופוקן מתווה דרכי חשיבה ופעולה חדשות. הפרויקט בוחן אתיקה חדשה, ומציע למעצבים לחבור לניסיונות של מדענים וביולוגיים ימיים להצלת אחת מהמערכות האקולוגיות הפוריות – שונית האלמוגים. Design-Tech, המעבדה לעיצוב בטכניון, הינה חלוצה במחקר ובפיתוח יצירת שוניות אלמוגים באמצעות הדפסה קרמית ובגישת "עיצוב מכוון טבע". התקנת שוניות קרמיות מודפסות בתלת־ממד במפרץ אילת הניבה תוצאות ביולוגיות מרהיבות. שונית לוויתן כקונספט עיצוב, מציעה להסיט את תיירות הצלילה מאזורי הגידול הטבעיים של האלמוגים אל מבנה על עמודים שאינו פוגע בשונית עצמה ואינו גוזל שטחי מחיה על קרקעית הים. האטרקציה התיירותית מאפשרת לצוללים לחוות סדרת צלילות באתר, תוך מנוחה על הסיפון העליון, ומציעה אלטרנטיבה בת קיימא לצלילה, להקלה על השונית הטבעית. כניסת הצוללים אל גוף הלוויתן, מתכתבת עם סיפור בריחתו של יונה הנביא ממשימתו האלוהית והיבלעותו על ידי הלווייתן.
"אולימפוס מונס" הוא ההר הגבוה במאדים ובמערכת השמש. בעבודת אור מותאמת מקום שואף תום לאב להנכיח את הנשגב והבלתי מושג. הוא שואב השראה מתיאורי ההתגלות האלוהית בתרבות, כדוגמת הסנה הבוער, הילות קדושים ואלי השמש. לאב יוצר מניפולציות בפני השטח של מראות מיוחדות המשמשות להפקת אנרגיה סולארית, ומציב אותן סביב מגדל התצפית. אור השמש הפוגע במראות מוחזר ויוצר הקרנה על המעטפת החיצונית של המגדל. עם שקיעת החמה מקור אור מלאכותי מחליף את קרני השמש, בדומה למראות הקטנות המטופלות שלאב מציב בגרם המדרגות שבלב המגדל.
האמנים והאמניות המציגים עבודות חוץ:
איוטה / Design-Tech / הטכניון / האני ח׳טיב / נובויה ימגוצ׳י / רינת יצחק / תום לאב / סשה סרבר / גליה הילי פסטרנק / משה רואס / אלון שיקאר / יניב שנצר
כתבות נוספות
ריאיון עם הצלם ראאד בואיה – מתוך קטלוג התערוכה "השחור הוא החיים, הלבן הוא האמנות" שראה אור לאחרונה. מראיין: גיא רז, אוצר התערוכה
13.03.24
חדש באוסף: עבודות מהביאנלה לאומנויות ולעיצוב 60 אמניות ואמנים שהשתתפו בשתי תערוכות הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוז"א, תרמו את עבודותיהם לאוסף המוזיאון
12.03.24
חדש באוסף: תרומת אוסף טננבוים לביתן הזכוכית תרומה משמעותית וחשובה של כ-75 פריטי זכוכית מאוסף רבקה וצבי טננבוים לזכר בנם החלילן ידין טננבוים ז"ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים
25.02.24